פסק-דין בתיק ת"ק 17885-07-11

1.       התובעת, בעלים של רכב מיצובישי (להלן - המיצובישי), תבעה את הנתבעים בגין נזק שנגרם למיצובישי בתאונת דרכים ביום 7.3.11, כתוצאה מפגיעה של אוטובוס שבוטח על ידי  הנתבעת מס' 2, בו נהג באותו מועד הנתבע מס' 1 (להלן - נהג האוטובוס).  על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה  פנה האוטובוס בנסיעה מהירה שמאלה, ופגע במיצובישי שנסע בנתיב ישר, מדרום לצפון ליד השוק בצפת. כתוצאה מפגיעת האוטובוס במיצובישי, שארעה באשמת נהג האוטובוס, נגרמו לתובעת נזקים בגובה הנזק הישיר למיצובישי, שכר טרחת שמאי רכב, עלות גרר והוצאות נילוות.

2.       בכתב ההגנה כפרו הנתבעים בגרסת התובעת באשר לנסיבות התאונה. לטענתם, בטרם ביצע האוטובוס פנייה שמאלה בצומת הפנייה לשוק בצפת, הוא עצר במקומו. המיצובישי שנסע בנתיב הנגדי פגע עם הדופן השמאלי שלו בפינה הקדמית השמאלית של האוטובוס והסב לו נזק.  בגין הנזק הישיר שנגרם לאוטובוס ושכר טרחת השמאי הגישו הנתבעים תביעה שכנגד.

3.       בירור התביעה והתביעה שכנגד מחייב, תחילה, הכרעה בשאלת האחריות לתאונה. רק עם זיהוי הצד האחראי לגרימת הנזק, ניתן יהא לבחון את נזקיו של הצד שכנגד.

א.      עדות אלמוג חדד (נהג המיצובישי)

4.       אלמוג, נהג המיצובישי, העיד כי במועד התאונה, בשעה 14:00 לערך, הוא נסע בירידה מכיוון בית האבות אל עבר התחנה המרכזית, והתקרב לעקומה בה נמצאת הסתעפות של הכביש לימין. באשר לכלי רכב בנתיב הנגדי,  הפנייה שלהם מכיוון נסיעתם הינה לשמאל, במסלול נפרד המאפשר להם האטה או עצירה לפני פנייתם כאמור.  כשהתקרב אלמוג להסתעפות, הוא הבחין כי האוטובוס בכיוון הנגדי אותת כסימן לכוונתו לפנות שמאלה. כשהמשיך בנסיעתו, פנה האוטובוס שמאלה ופגע בשתי הדלתות בצד השמאלי  של המיצובישי ובפנס הקדמי השמאלי.  לדעתו, העובדה כי חזיתה של המיצובישי לא נפגעה, אלא רק הדופן השמאלית, תומכת בגרסתו לפיה האוטובוס הוא ש"נכנס" במיצובישי, ולא המיצובישי "נכנסה" בו.  

ב.       עדות מאור דהאן  (נוסע במיצובישי)

5.       מאור היה הנוסע שישב במיצובישי, לצידו של הנהג אלמוג. הוא מסר גרסה זהה לזו של אלמוג, והוסיף בחקירה הנגדית כי לאחר הפגיעה החל האוטובוס בנסיעה לאחור, אל עבר נתיב הפנייה לשמאל.  פרט זה נאמר על ידו במענה לטענת נציג הנתבעת מס' 1, אשר הציג לו תמונות של האוטובוס במקום התאונה ( נ/1 ו-נ/2) בהן הוא נראה עומד בנתיב הפנייה, ולא מחוצה לו, ולידו רסיסים של המגן (טמבון) שלו. לטענת מאור, רסיסים היו פזורים על פני שטח נרחב, ועובדת הימצאם ליד האוטובוס (בתמונות) אינה שוללת את דבריו בדבר נסיעת האוטובוס לאחור.

ג.       עדות קובי תימסית (נהג חיצוני)

6.       במועד התאונה עד זה נהג ברכב בנתיב נסיעתו של האוטובוס. לדבריו, הוא נסע מאחורי האוטובוס, ראה את התרחשות התאונה, שנגרמה מפגיעת האוטובוס במיצובישי. אף הוא, כמו מאור, אישר כי מיד לאחר שפגע במיצובישי, שב האוטובוס בנסיעה לאחור.

ד.       עדות נתבע מס' 2 (נהג האוטובוס)

7.       נהג האוטובוס העיד כי במועד התאונה הוא נסע מכיוון התחנה המרכזית לכיוון השוק העירוני בצפת. כאשר נערך לפנות שמאלה ועמד בנתיב הפנייה, באה מולו המיצובישי אשר "חתכה" את הסיבוב  ונתנה "מכה בדופן שמאל עם חלק קדמי". כלומר, לטענת הנהג, החלק הקדמי של המיצובישי הוא שפגע בדופן השמאלי של האוטובוס.  בחקירתו הנגדית, הוא תאר את נהיגתו של אלמוג "במהירות מטורפת". לדבריו, האוטובוס לא זז ממקומו לאחר התרחשות התאונה, וכך אף נמסר לבוחן תנועה בשם נחום, אשר הגיע למקום.

ה.      שאלת האחריות - ממצאים ומסקנות

8.       בעוד שבסעיף 8 לכתב התביעה  נכתב  כי האוטובוס, בפנותו שמאלה, בנסיעה מהירה, הרי בעדותו הראשית ציין נהג המיצובישי כי האוטובוס נסע לאט. כאשר בחקירתו הנגדית הוא נשאל לפשר סתירה זו, הוא טען כי האוטובוס נסע "במהירות סבירה". אלמוג אף אישר כי האוטובוס אותת בטרם פנה.

9.       מעניין לציין שכאשר נתבקש נהג המיצובישי להתייחס לתמונות האוטובוס (נ/1 - נ/2) הוא לא אמר מאומה באשר לחזרת האוטובוס לאחור, כפי שטענו שני עדי התביעה הנוספים.  מצד אחד, על נסיעה זו לאחור העיד נהג חיצוני, שנסע מאחורי האוטובוס בטרם התרחשה התאונה, אך מצד שני, הימצאותם של רסיסים בדיוק מתחת וליד האוטובוס תומכת בטענת נהג האוטובוס כי הוא לא הוזז ממקומו.  הנתבעים נמנעו מלהביא לעדות את נחום, בוחן התנועה, אשר - לדברי נהג האוטובוס בעדותו - שמע מפורשות מהנוכחים כי האוטובוס לא הוזז. בנקודה זו לא הצליח אף אחד מהצדדים להוכיח את עליונות גרסתו.

10.     אם אכן האוטובוס נסע לאט, או במהירות סבירה, כטענת נהג המיצובישי, כיצד פגיעתו במיצובישי, שנסע אף הוא במהירות סבירה, הביאה לכך ש"האוטו של אלמוג עלה מטר באוויר", כעדותו של קובי תמסית, ו"אלמוג כולו היה מלא רסיסים של זכוכיות וירד לו דם מהעין" ? בהנחה שנהג המיצובישי דיבר אמת, כשהעיד כי "האוטובוס נסע במהירות סבירה שרוצים לפנות בה" ואף אותת,  הרי עוצמת ההתנגשות תומכת דווקא בטענת נהג האוטובוס כי אלמוג נסע "במהירות מטורפת",  שהביאה לנזק של אבדן גמור למיצובישי.

11.     עיון בדו"ח השמאי שבדק את המיצובישי, ואשר צורף לכתב התביעה, מעלה כי לא רק הדלתות של המיצובישי ניזוקו, כטענת אלמוג.  נפגעו אף המגן הקדמי, כנף קדמית שמאלית וכנף אחורית שמאלית. אולם תיאור זה בדו"ח השמאי אף אינו הולם את דברי נהג האוטובוס, לפיהם החלק הקדמי של המיצובישי הוא שפגע בדופן השמאלית של האוטובוס. נסיבות התאונה, על פי שתי הגרסאות המנוגדות, עשויות להתיישב עם מיקום הנזקים שנגרמו למיצובישי ולאוטובוס, כתיאוריהם בדו"חות השמאים. המיקום אינו תומך בעדיפותה של אף אחת מן הגרסאות.

12.     ממכלול העדויות והמסמכים שהונחו בפני, הגעתי למסקנה כי הן התובעת והן  והנתבעים (התובעים שכנגד) לא עמדו  הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעותיהם, מאחר ואף צד לא הוכיח את עדיפות גרסתו באשר לנסיבות התרחשות התאונה על פני הגרסה הנוגדת. מאחר והנטל להוכיח את עדיפותה של גרסה, על פי מבחן ההסתברויות הנוהג במשפט האזרחי, מוטל על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", הרי לאור האמור לעיל, יש לדחות הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.

          למעלה מן הדרוש אוסיף כי אף אם הייתי מקבל את גרסת נהג האוטובוס, לא היה בכך כדי להביא לקבלתה של התביעה שכנגד, אשר הוגשה נגד הנתבעת שכנגד בטי חדד, מאחר ולא הנתבעת שכנגד  היא שנהגה במיצובישי במועד התאונה.

13.     אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.